ערר נגד החלטת בימ"ש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים-נדחה

עניינו של ערר זה בהחלטת בימ"ש קמא להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

אלא שטרם ניתנה ההחלטה האמורה, עבר תיק זה השתלשלות ארוכה, אשר לטענת הסנגוריה יש בה להצדיק שחרורו של העורר. כתב האישום הוגש תחילה בעבירה של יידוי אבנים לעבר גדר ההפרדה. לכתב האישום במתכונת זו צורפה בקשת מעצר עד תום ההליכים שנדחתה ע"י ביהמ"ש, מאחר שלדעתו העבירה אינה יוצרת חזקת מסוכנות.

לאחר קבלת החלטה זו, ועוד טרם נדון ערר התביעה בעניין, הגיעו לידיה של התביעה ראיות חדשות הקושרות את העורר, עפ"י הטענה, לפיגוע ירי שבמסגרתו נזרקו האבנים. לאור זאת, משכה התביעה את הערר והגישה כתב אישום מתוקן בעבירת ירי לעבר אדם ובקשה לעיון חוזר. בקשה זו התקבלה כאמור, וביהמ"ש הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

מכאן הערר הנוכחי, במסגרתו תוקפת הסנגוריה את החלטת בימ"ש קמא, הן באשר לתשתית הראייתית והן באשר לעובדה כי למרות שהעורר התייצב לכל הדיונים בעניינו בהיותו משוחרר, ביהמ"ש לא ראה לנכון להסתפק בחלופת מעצר.

התביעה הצבאית מצידה סומכת את ידיה על החלטתו האחרונה של בימ"ש קמא.

האמת צריכה להיאמר כי התנהלות התביעה בתיק זה אומרת דרשני. כתב האישום במתכונתו הראשונה הוגש על בסיס חומר ראיות חסר, עובדה שנתגלתה רק בשלב הערר. יש למצוא פגם בהגשת כתב אישום מבלי שיהיו בפני התובע, ולאחר מכן בפני הסנגור, כלל הראיות הרלוונטיות. בעבר כבר התרענו בפני נוהג פסול זה, ומצופה שהתביעה תעשה כל שלאל ידה על מנת למנוע הישנות מקרה דומה.

יחד עם זאת, אין בעובדה זו כדי להצדיק שחרורו של העורר, אשר על פי דבריו הברורים של עד התביעה מס' 3, היה הרוח החיה מאחורי תכנון וביצוע פיגוע ירי, שכלל אזעקת כוחות באמצעות יידוי אבנים לעבר הגדר, ובהמשך ירי לעברם. בעניין זה יש לציין כי הגם שקיימות סתירות מסוימות בין דברי העדים, לוז האירוע אינו נתון במחלוקת ביניהם, ולפיו העורר וחבריו זרקו אבנים לעבר הגדר, ובהגיע כוח צבאי פתחו לעברו בירי.

לא מצאתי בעובדה שירי זה בוצע מנשק מאולתר כדי להפחית באופן משמעותי מהמסוכנות הנובעת מהאירוע, שכן, כפי שצוין ע"י אחד העדים, הירי היה מספיק ממוקד כדי להביא לתגובת החיילים. יתרה מזו, מחלק מהראיות עולה שהנשק נותר בידי העורר, עובדה שיש בה לחזק את המסוכנות הטמונה בשחרורו.

על כל אלה יש להוסיף כי לנוכח קיומה של עילת מסוכנות, גם בהינתן שהעורר התייצב לכל הדיונים בעניינו, אין מנוס מלהורות על מעצר עד תום ההליכים. מכאן כי לא מצאתי פגם בעובדה שבימ"ש קמא דחה את בקשת עיכוב המעצר עד לערר כאשר בפניו עמד האינטרס הציבורי שבמניעת סיכון ביטחוני.

לנוכח האמור, הנני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 22 באפריל 2008, י"ז בניסן התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: